קובי איכלבום נולד בי"א אייר תשמ"א, 15/05/1981. קובי, בנם הצעיר של אביבה ושלום, אחיו של מוטי. קובי למד בבית ספר יסודי גורדון בגבעתיים , סיים את לימודיו התיכונים בבית ספר שמעון בן צבי. קובי היה ספורטאי, שחקן כדורסל בקבוצת הפועל גבעתיים.

בשנת 1999 התגייס לחטיבת גבעתי, עבר הכשרה כלוחם ובחר במסלול פיקודי להדרכת לוחמים צעירים. קובי הוכשר כמפקד כיתה ואחר כך כסמל מחלקה. לאורך כל שירותו הצבאי זכה קובי בתעודות הצטיינות. חייליו ומפקדיו של קובי מעידים כי אנושיות וצניעות, מסירות ונאמנות, יושר וחמלה היו מתכונותיו הבולטות.

שלושה ערכים היו נר לרגליו - בית ומשפחה, חברות ואהבת הארץ.

בית ומשפחה

קובי גדל בבית ובמשפחה אשר שימש עבורו "קן גידול". קובי היה מודע לחשיבותה של המשפחה עבור חבריה והאמין שיש לעשות כל שניתן כדי לחזק את המשפחה על מנת שתשמש "כן שיגור" למתגייסים ומשרתים בצבא.

לאורך כל שירותו הצבאי עשה קובי מאמצים רבים לטפח חיילים ממשפחות המאופיינות בנחשלות כלכלית, רמות גבוהות של ניתוק וניכור חברתי. קובי הבין כי גיוסם לצה"ל מהוה עבורם סיכוי שני , וכמפקד עליו לעשות כל שביכולתו לעזור להם למצות סיכוי זה. קובי היה גאה בהישגיהם ועודד אותם להמשיך לתפקידי פיקוד והדרכה. רבים מחייליו תיארו אותו כאבא השומר על ילדיו ומעניק תחושת ביטחון, דאגה, חום ואהבה.

חברות

קובי חינך את חייליו לערבות הדדית, לדאגה לזולת מתוך אמונה כי כוחה של הקבוצה גדול לאין ערוך מכוחו של היחיד.

חבריו של קובי בחייו האזרחיים ובשרותו הצבאי היו נציגי כל הרבדים בחברה הישראלית: קיבוצניקים ועירונים, דתיים וחילונים, בני עשירים וכאלה שאינם וכל אלה היו שווים בעיניו.

אהבת הארץ

קובי האמין בארץ הצבי לעם ישראל ובזכותם של אזרחיה לחיות בה כבני חורין, ישרי דרך ומבקשי שלום.

קובי היה הבטחה לארץ הצבי.

אני מאמין

"אני מאמין במספר דברים שהם לדעתי הכרחיים להחזקת מסגרת (ואין זה משנה מהו גודלה) ואותם אני רוצה להשאיר לכם:

אני מאמין בראש ובראשונה בשכל הישר שצריך להנחות כל פעולה שלנו.

אני מאמין גם באחריות מפקדים: מפקד טוב (מט"ק, מ"מ, מ"פ, קצין הרכב או אפסנאות) הוא מפקד המרגיש תחושת אחריות מלאה לגבי כל דבר הקשור (ולו בעקיפין) במסגרת עליה הוא מפקד.

אני מאמין שאין להעביר את הכדור למישהו אחר, אלא לעצור אותו כאן - אצלנו.

אני מאמין בירידה לפרטים. כל מי שלא יעשה זאת וינסה לחסוך מעצמו עבודה - סופו שיחטא למטרה העיקרית - הכנת היחידה למלחמה.

אני מאמין שאין פשרות עם תוצאות. בל נתפשר בפלוגה לעולם עם תוצאה שאינה הטובה ביותר האפשרית (וגם אותה יש לשכלל ולשפר).

אני מאמין שהסכנה בחיי יחידה היא היתפסות לשביעות רצון עצמית. הייתי רוצה שאנשי הפלוגה יסתובבו תמיד קצת מודאגים - שמא יש דבר נוסף שיכולנו לשפר ולא עשינו אותו.

אני מאמין שכל מאמצי הפלוגה חייבים להשתעבד למטרה העיקרית - נצחון במלחמה. ולכן אל לנו להתבלבל בין סדרי עדיפויות שונים.

אני מאמין באמונה שלמה ביכולתנו לבצע כל משימה צבאית שתוטל עלינו, ואני מאמין בכם - בפלוגה.

ואני מאמין בישראל ובתחושת האחריות הכללית שצריכה ללוות כל אדם הלוחם על גורל מולדתו".

מתוך הספר "מכתבי יוני"/ ספרית מעריב (עמ' 274-275)

כך באמת האמין פעל וחינך את לוחמיו, סמ"ר קובי איכלבום הי"ד, שנפל בעת לחימה בגזרת נצרים - בתאריך 10.3.02