תלמידי היקרים,   " אדם לאדם חייב להיות אדם" המסע לפולין תפקידו ללמד ולחקור את זהותנו כיהודים, כישראלים אך קודם כל כבני אדם. אנו נוסעים על מנת להכיר, לזכור וללמוד מקרוב על הקהילות היהודיות של בני משפחתנו שאינן עוד, לראות את היש ולהעלות את האין. במסע אנו מחזירים את הזהות והצלם של בני המשפחות והקרובים שלנו ושל הנספים כולם, מחפשים אחרי השורשים שלהם – שלנו, מבקרים בגטאות, בבתי הכנסת, בבתי הקברות היהודים, בשווקים שהיו מרכז חייהם, ומגיעים עד מקומות קבורתם. אנו עוברים במסע דרך הערים והעיירות, מחפשים כתובות ושרידים של עברנו, בגיא ההריגה ובמחנות ההשמדה. אנו עורכים במקומות השונים טקסים לזכרם של הנרצחים, מניפים את דגלי המדינה ומדליקים נרות זיכרון ושרים את התקווה. עליכם תלמידים, מוטלת האחריות הכבדה לזכור ולהזכיר לדורות הבאים, לילדיכם בעתיד, את כל קורות בני עמנו. אנו חוזרים כדי לזכור ולהזכיר שהיו שם יהודים חלקם מבני המשפחות שלנו שחיו חיים מלאים ועשירים בחיי חברה ותרבות, אנשים שאהבו, שחיו ומתו רק משום שהיו יהודים. השואה שצרבה את הסיוט הנורא בדפי ההיסטוריה היהודית, מחייבת אותנו לזכור, להזכיר ולהנציח את שארע, מעטים היו הניצולים אשר עדיין נמצאים איתנו ומשימה חשובה זו מוטלת עלינו. לא מספיק להנציח את זכרם בטקסי יום השואה, בהוראת השואה בבית הספר, באתרי ההנצחה ומוזיאונים. המודעות הרבה להשלכות האנושיות של השואה היהודית ולקחיה מתקבלת בעיקר דרך הנצחת בני המשפחות ובמסע בפולין.   כולי תקווה שתראו במסע לפולין חשיבות אנושית, לאומית, ערכית ומוסרית ותדעו לשים דגש על החשיבות של להיות בני אדם טובים יותר.                      "כי את ההנצחה הזאת אי אפשר להפסיק".                                                                                                                      שלכם,                                                        אלה ספיר גונן- מנהלת בית הספר